מטוס הנייר הפשוט ביותר שאנחנו מכירים נקרא "חץ" והוא תוכנן כבר בשנת 1864, ועד היום נשאר בדיוק אותו הדבר כמו העיצוב המקורי. במהלך השנים ניסו יצירות חדשות ומשופרות יותר. באותה תקופה לא היו קיימים כלי תעופה שהסיעו נוסעים ואנשים דמיינו שכלי טייס של העתיד צריכים לנפנף בכנפיים ממש כמו ציפורים. ולכן מטוסי הנייר הראשונים חיקו את העיקרון הזה. כמובן שדפים לא יכולים להזיז בעצמם את הכנפיים כאשר הוא עפים, אז הוסיפו לדגם המקורי הרחבות שנראו כמו כנפיים עגולות של ציפורים.

בשנות ה 50 וה 60 כבר החלו להופיע מטוסי קרב חדישים ומהירים שנראים כהעתק מדויק של מטוס הנייר הקלאסי, שאנשים קיפלו מדפי נייר הרבה לפניו.
הטכנולוגיה המודרנית השפיעה רבות על התחביב הזה. כיום ישנם תוכנות שמסייעות ליצור עיצובים מתוחכמים ולשתף אותם ברשת האינטרנט, כך שכל האנשים יוכלו לנסות אותם וגם להציע שיפורים כדי לייעל אותם. כיום ניתן למצוא למכירה מטוס נייר על שלט ודגם נוסף עם מנוע קטן להרכבה שבאמצעותם ניתן לשלוט טוב יותר בטיסה, להגיע למרחקים גדולים יותר ולכוון אותו לאיזה מסלול שנבחר.

1. אם אנחנו רוצים שהוא יעוף רחוק יותר, צריך לתכנן את המסלול כך שבתחילתו הדאון יעלה למעלה על ידי עיצוב של כנפיים שמייצרות יותר כוח של עילוי, וגם כאשר אנחנו משגרים אותו להשקיע יותר כוח ולכוון אותו בזווית גדולה כלפי מעלה. כך נוכל ליצור את התנאים המתאימים שיאריכו את זמן השהות שלו באוויר וכתוצאה מכך הוא יעבור גם מרחק גדול יותר. באופן כללי ככל שנטיס אותו בקו ישר יותר כך הוא יגיע רחוק יותר. מסלול טיסה ישר יכול להתקבל כאשר מתכננים נכון את בניית הטיסן. ככל שכלי הטיס שלנו יהיה מורכב מקיפולים חדים, נייר יבש וסימטריה מושלמת בין צד ימין לצד שמאל, הוא יטוס בקו ישר ובאופן מהיר. הקשיחות של הדף שומרת על צורתו כדי שלא יתעוות בקלות ומאפשרת לנו לשגר אותו חזק יותר.

2. המשקל של הדף גם משפיע על מהלך הטיסה. אם נשתמש בדף עבה מדי כמו קרטון, המטוס יהיה כבד מדי וגם לא נוכל לקפל אותו בצורה טובה. כמו כן גם דף שהוא דק מדי, כמו נייר קופי לא מתאים. ולכן מומלץ לנסות סוגים שונים של ניירות עד שנמצא את החומר המתאים ביותר. בדרך כלל דפי 4A הם מספיק טובים. ככל שכלי הטיס כבד יותר כך הוא יכול לטוס מהר יותר ורחוק יותר. אבל רק עד גבול מסוים ההסבר לכך הוא שאם הוא יהיה כבד מדי הכנפיים לא יוכלו להחזיק אותו באוויר לזמן רב. דבר נוסף שאפשר לעשות זה להדביק מספר מטבעות או חפץ קטן אחר לחלק הקדמי של מטוס האוריגמי כדי להוסיף לו עוד קצת משקל.
   מרכז הכובד היא נקודה שבה הטיסן שלכם מאוזן. כדי למצוא אותה, הניחו את הטיסן על האצבע שלכם ונסו לחפש את הנקודה שבה הוא עומד פחות או יותר יציב ולא נופל. אם המטוס לא יהיה מאוזן בצורה טובה הוא בדרך כלל יטוס לאט ויתרסק.

3. מטוס מנייר עם כנפיים קטנות וגוף גדול יטוס באופן מהיר יותר ממטוס עם גוף קטן וכנפיים גדולות בגלל שעומס הכנף שלו גדול יותר.

4. עקרון נוסף שיש לקחת בחשבון בזמן העיצוב הוא זווית דו-מישורית (נקרא גם זווית דיהדרלית) בין גוף המטוס לכנפיים. כאשר הזווית היא חיובית, כלומר הכנפיים מקופלות יותר כלפי מעלה, נוצר אפקט מייצב כך שהמטוס מתנדנד קדימה ואחורה לאורך מרכז הכובד ונשאר יותר זמן באוויר. זווית דו-מישורית שלילית מחלישה את היציבות וגורמת לו לטוס במעגל כמו בומרנג שחוזר אלינו בחזרה.

5. הלחות באוויר משפיעה על הטיסה של מטוסי נייר. מומלץ להטיס במזג אוויר יבש עם אחוזי לחות נמוכים וטמפרטורת חום בינונית. שיאני עולם המשתתפים בתחרויות של קיפול והטסת מטוסים, ממליצים אפילו לשים את הנייר כמה ימים באזור ההטסה מבלי לגעת בו, ההסבר לזה הוא שכך רמת הלחות המתאימה שנמצאת בסביבה תיספג לתוכו, ואז הוא יטוס טוב יותר.

הגובה המירבי שמטוס מנייר אוריגמי הגיע אליו הוא 35,043 מטרים. מספר אנשים שיגרו אותו באמצעות בלון הליום והתכנון המקורי היה שהוא יגיע לחלל. אבל בדרך הבלון התפוצץ והמטוס נפל בחזרה לכדור הארץ. הטיסה נמשכה כשעתיים.